הגיע זמן תיקון
ממשלה מקצועית במקום ממשלה פוליטית
אחד הרעיונות המרכזיים של תנועת “התיקון” הוא ההפרדה בין בחירת נציגי הציבור לבין ניהול המדינה.
במודל הקיים בישראל, חברי הכנסת נבחרים על ידי הציבור, ומתוכם מוקמת הממשלה. השרים ממונים בדרך כלל במסגרת הסכמים קואליציוניים, איזונים פוליטיים, שיקולי מפלגה, מחויבויות פנימיות ופשרות בין גורמים שונים.
התוצאה היא שלא תמיד האדם המתאים ביותר לתפקיד הוא זה שמקבל אותו.
תנועת “התיקון” מציעה מודל אחר: הציבור בוחר את נציגיו לכנסת, אך הכנסת ממנה ממשלה מקצועית שתפקידה לנהל את המדינה.
הציבור בוחר נציגים – לא מנהלים
בכל ארגון גדול קיימת הבחנה בין מי שמייצג את בעלי המניות לבין מי שמנהל את הארגון בפועל.
האזרחים הם בעלי המניות של המדינה.
בעלי המניות בוחרים דירקטוריון.
הדירקטוריון ממנה הנהלה.
וההנהלה אחראית להשגת היעדים.
לפי תפיסת “התיקון”, גם המדינה צריכה לפעול באופן דומה.
האזרחים בוחרים את 120 נציגי הציבור שלהם.
נציגי הציבור קובעים את מדיניות המדינה, מחוקקים חוקים ומפקחים על עבודת הממשלה.
הממשלה עצמה היא גוף ביצועי שמטרתו לנהל את המדינה בצורה מקצועית ויעילה.
ראש הממשלה אינו פוליטיקאי
במודל המוצע, ראש הממשלה אינו חייב להיות חבר כנסת ואינו חייב להיות פוליטיקאי.
הוא אינו נבחר בקמפיין ציבורי.
הוא אינו נדרש להקים מפלגה.
הוא אינו עוסק בגיוס מצביעים.
הוא ממונה לתפקיד על ידי נציגי הציבור בזכות כישוריו, ניסיונו ויכולתו להוביל את המדינה.
בדומה למנכ”ל של חברה גדולה, תפקידו הוא לנהל, להוביל, לבצע ולהשיג תוצאות.
גם השרים הם אנשי מקצוע
אותו עיקרון חל גם על השרים.
שר הבריאות לא חייב להיות פוליטיקאי.
שר התחבורה לא חייב להיות פוליטיקאי.
שר החינוך לא חייב להיות פוליטיקאי.
כל משרד ממשלתי הוא מערכת מורכבת המנהלת תקציבי ענק, עשרות אלפי עובדים והשפעה על מיליוני אזרחים.
לכן, במודל של “התיקון”, השרים ייבחרו בראש ובראשונה על בסיס התאמתם המקצועית לתפקיד.
בדיוק כפי שבית חולים מחפש מנהל רפואי, או חברה גדולה מחפשת מנכ”ל מתאים, כך המדינה תחפש את האנשים המתאימים ביותר לניהול תחומי החיים המרכזיים.
ממשלה שנמדדת על פי תוצאות
אחד העקרונות החשובים במודל הוא מעבר מניהול פוליטי לניהול מבוסס יעדים.
לכל משרד ממשלתי יוגדרו מטרות ברורות.
מערכת הבריאות תימדד.
מערכת החינוך תימדד.
מערכת התחבורה תימדד.
מערכת הדיור תימדד.
מערכת הביטחון תימדד.
הציבור יוכל לראות מהם היעדים ומה מצב ההתקדמות.
הדיון הציבורי יעבור משאלות של כוח פוליטי לשאלות של ביצוע ותוצאות.
אין קדנציות קבועות
אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין המודל המוצע לבין השיטה הקיימת הוא סוגיית משך הכהונה.
כיום ממשלות נבחרות לתקופות מוגדרות יחסית.
הדיון הציבורי עוסק פעמים רבות בשאלה מתי יתקיימו הבחירות הבאות.
במודל של “התיקון” השאלה המרכזית תהיה אחרת:
האם הממשלה מבצעת את עבודתה?
האם היא עומדת ביעדים?
האם היא משיגה תוצאות?
כל עוד התשובה חיובית – היא ממשיכה לכהן.
אם התשובה שלילית – נציגי הציבור יכולים להחליף את בעלי התפקידים.
לא בגלל משבר קואליציוני.
לא בגלל מאבקי כוח.
לא בגלל שיקולים מפלגתיים.
אלא בגלל ביצועים שלא עמדו ביעדים שהוצבו.
מי שלא מספק את הסחורה – מוחלף
בכל מערכת אחרת בחברה המודרנית, מנהלים נמדדים על פי תוצאות.
כאשר מנהל מצליח – הוא ממשיך בתפקידו.
כאשר הוא נכשל לאורך זמן – מחליפים אותו.
דווקא בניהול המדינה, התחום החשוב ביותר לחיי האזרחים, המנגנון הזה כמעט ואינו קיים.
מודל “התיקון” מבקש להחיל את עקרון האחריות הניהולית גם על הממשלה.
ראש ממשלה או שר שאינם עומדים במשימותיהם יוכלו להיות מוחלפים מבלי להכניס את המדינה כולה למערכת בחירות יקרה, ממושכת ומפלגת.
כך ניתן יהיה לתקן בעיות נקודתיות בלי לשתק את המערכת כולה.
יציבות לצד אחריות
המודל המוצע שואף ליצור שילוב בין שני ערכים חשובים:
מצד אחד – יציבות שלטונית ארוכת טווח.
מצד שני – אחריות מלאה לביצועים.
ממשלה מצליחה תוכל להמשיך להוביל את המדינה לאורך שנים.
ממשלה כושלת לא תוכל להסתתר מאחורי קדנציה קבועה או שיקולים פוליטיים.
המשך הכהונה יהיה תלוי בתוצאות ולא בלוח השנה.
מדינה שמנוהלת על ידי הטובים ביותר
בסופו של דבר, הרעיון פשוט.
האזרחים בוחרים את נציגיהם.
הנציגים מייצגים את הציבור ומפקחים על המערכת.
הממשלה מנהלת את המדינה.
והאנשים שמנהלים את המדינה נבחרים משום שהם המתאימים ביותר לתפקיד, לא משום שהם הפוליטיקאים המוצלחים ביותר.
זוהי תפיסה שמבקשת להעביר את מרכז הכובד מהפוליטיקה אל הניהול, מהמאבק על הכוח אל האחריות על התוצאות, ומהשאלה “מי ינצח בבחירות” לשאלה החשובה באמת:
איך מנהלים את מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר עבור אזרחיה כדי שכולנו ננצח בבחירות.