הגיע זמן תיקון

ניהול המדינה לפי יעדים ומדדים

אם היינו נכנסים לחברה עסקית גדולה ושואלים את המנכ”ל מהן המטרות של הארגון לשנה הקרובה, היינו מצפים לקבל תשובה ברורה. מה היעדים? מה לוחות הזמנים? כיצד מודדים הצלחה? מי אחראי לביצוע?

אם היינו מקבלים תשובה מעורפלת, היינו מבינים מיד שיש בעיה בניהול.

אך כאשר מדובר במדינה, המצב לעיתים קרובות שונה. אזרחים רבים אינם יודעים מהם היעדים הלאומיים של הממשלה, כיצד נמדדת הצלחתה, ומהם המדדים שעל פיהם ניתן לבחון אם היא מצליחה או נכשלת.

תנועת “התיקון” מציעה להכניס לניהול המדינה עקרונות בסיסיים של אחריות, מדידה ושקיפות.

לא כדי להפוך את המדינה לחברה עסקית, אלא כדי לוודא שהיא מנוהלת בצורה מקצועית, אפקטיבית וניתנת לבקרה.

 

אי אפשר לנהל את מה שלא מודדים

זהו אחד העקרונות הבסיסיים ביותר בכל מערכת ניהול.

כאשר אין יעד ברור, קשה לדעת אם הצלחנו.

כאשר אין מדדים, קשה להבין מה עובד ומה לא.

וכאשר אין שקיפות, קשה לדרוש אחריות ממי שמקבל את ההחלטות.

במצב הנוכחי, הדיון הציבורי בישראל מתמקד לעיתים קרובות באנשים, במפלגות ובמאבקים פוליטיים.

תנועת “התיקון” מציעה להעביר את מרכז הדיון לשאלה אחרת:

מהן התוצאות?

 

מה המדינה מנסה להשיג?

במודל המוצע, הממשלה תגדיר יעדים לאומיים ברורים בתחומים המרכזיים המשפיעים על חיי האזרחים.

למשל:

• קיצור זמני ההמתנה במערכת הבריאות
• שיפור הישגי תלמידים במערכת החינוך
• הגדלת היצע הדיור והורדת מחירי הדיור
• הפחתת תאונות הדרכים
• שיפור התחבורה הציבורית
• הגדלת הפריון במשק
• צמצום פשיעה ואלימות
• קיצור זמני טיפול במשרדי הממשלה

לכל יעד יוגדרו מדדים ברורים ולוחות זמנים לביצוע.

 

הציבור יידע מה הובטח ומה בוצע

אחד מעקרונות היסוד של המודל הוא שקיפות מלאה.

האזרחים יוכלו לראות מהם היעדים שנקבעו.

מהו מצב ההתקדמות.

אילו יעדים הושגו.

ואילו יעדים לא הושגו.

בדיוק כפי שחברה ציבורית מפרסמת את תוצאותיה למשקיעים, כך הממשלה תדווח לציבור באופן שוטף על התקדמותה.

כך יוכל כל אזרח להבין האם המערכת עובדת כפי שהבטיחה.

 

שיח ציבורי חדש

כיום הוויכוחים הפוליטיים בישראל מתמקדים פעמים רבות בזהותם של האנשים.

מי ניצח.

מי הפסיד.

מי הצטרף לקואליציה.

מי פרש מהממשלה.

המודל של “התיקון” מבקש לשנות את מוקד השיח.

במקום לשאול מי אמר מה, נשאל:

האם זמן ההמתנה לניתוח התקצר?

האם הפקקים פחתו?

האם רמת החינוך השתפרה?

האם האלימות ירדה?

האם מחירי הדיור התייצבו?

השאלה המרכזית הופכת להיות איכות החיים של האזרחים ולא המאבק הפוליטי.

 

אחריות אישית של מנהלים ושרים

כאשר קיימים יעדים ומדדים ברורים, ניתן לדעת מי אחראי להצלחה ומי אחראי לכישלון.

שר או מנהל משרד ממשלתי לא יישפטו לפי מספר הראיונות שנתנו או לפי הצלחתם התקשורתית.

הם יישפטו לפי ביצועים.

לפי תוצאות.

לפי השאלה האם הצליחו לקדם את התחום שעליו הופקדו.

כך נוצרת תרבות של אחריות אישית במקום תרבות של תירוצים והעברת אחריות.

 

חשיבה לטווח ארוך

אחת הבעיות המרכזיות בפוליטיקה המודרנית היא ההתמקדות בטווח הקצר.

החלטה לטווח הארוך ביותר היא סוף הקדנציה.

לעיתים קרובות מתקבלות החלטות שנועדו לשרת את הבחירות הבאות ולא את העשור הבא.

כאשר הניהול מבוסס על יעדים לאומיים ארוכי טווח, קל יותר לבנות תוכניות מתמשכות בתחומי הביטחון, החינוך, התשתיות, התחבורה, הבריאות והכלכלה.

ההצלחה נמדדת לאורך זמן ולא לפי כותרות של יום אחד.

 

לא רק הממשלה – גם הכנסת

במודל של “התיקון”, גם נבחרי הציבור עצמם יפעלו במסגרת יעדים ומדדי הצלחה.

הציבור יוכל לבחון את פעילותם.

לראות מה קידמו.

באילו ועדות פעלו.

אילו יוזמות הובילו.

וכיצד ייצגו את האינטרסים של האזור שבחר בהם.

כך מתחזקת האחריותיות (Accountability) בכל רמות המערכת.

 

ממדינת ויכוחים למדינת ביצועים

החזון של “התיקון” אינו ליצור עוד מנגנוני פיקוח או עוד בירוקרטיה.

המטרה היא ליצור תרבות ניהול חדשה.

תרבות שבה כל אזרח יודע מהן המטרות הלאומיות.

תרבות שבה הממשלה מחויבת לדווח על התוצאות.

תרבות שבה הצלחה נמדדת על פי שיפור החיים של האזרחים.

ותרבות שבה מקבלי ההחלטות נבחנים לא על פי הסיסמאות שלהם, אלא על פי הביצועים שלהם.

כי בסופו של דבר, אזרחי ישראל אינם זקוקים לעוד הבטחות.

הם זקוקים למדינה שיודעת להגדיר מטרות, למדוד תוצאות ולעמוד בהתחייבויות שלה.

רק תיקון